<h1>צרור החיים הדרך השני סימן י"ב</h1>
<h2>דף מא:</h2>
ופת הבאה בכסנין, כגון קליות ואובליאש שנלושו בדבש ובתבלין, דהיינו פרפרת, דתני ברך על הפת פטר את הפרפרת, אם באה בתוך הסעודה אינה טעונה ברכה כלל, לא לפניה ולא לאחריה. ועדיפה מתאנים וענבים, והטעם משום דהויא פת ואלו קבע עליה סעודתא שאכל מיניה כמו שאחרים קובעין, מברך המוציא ושלש ברכות. והילכך כל שבאה בתוך הסעודה, דין הוא שנפטר בברכת הפת, אבל אם באה לאחר הסעודה טעונה ברכה. דברכת מזון פטר לה, דאף הוא נמי מזון. ודין הוא שתהא ברכת מזון פוטרתה. מה שאין כן בתאנים וענבים. ירושלמי, רב הונא אכל תמריה עם פתיה ולא בריך. פי' על התמרים. משמע מכאן דאפילו פירות אם מלפת בהן את הפת אינן טעונין ברכה כלל, דפת פוטרתן. להוציא מדעת המפרשים שאמרו דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה שהם דברים שאין דרכם ללפת בהן את הפת, כגון פירות, דאע"ג דשוינהו ליפתן, דבטלה דעתיה. ופירות הבאין לפני הסעודה ואוכלים אחריהם פת בברכה, כתב מורי הרשב"א שהם כדברים הבאים לאחר הסעודה וטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם. וכן מצא ראיה בירושלמי (ברכות ו, א) ר' בא בריה דרב פפא בעי, אינון דאכלין סולתא ובדעתיהו למיכל פיתא מהו מברכה על סלתא בסופא. רבנן דקסרי פשטי ליה צריך לברך בסוף. ואע"פ שיש בירושלמי הפך מזה, רבי' ז"ל סומך לזה הירושלמי. ואדם האוכל תאנים וענבים בתוך הסעודה מחמת הסעודה, דאמרינן הפת פוטרתו, אם נמשכה אכילתו עד לאחר הסעודה, גם אותן שאכל אחר הסעודה אינן טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, שאין הכל הולך אלא אחר התחלת אכילה. וכן הדין לפת הבאה בכיסנין, כגון אובליאש או קחקילאש שמשימין בהן מיני תבלין, היכא שאוכל מהן בתוך הסעודה ואוכל והולך עד לאחר הסעודה אינן טעונין ברכה לפניהם שכבר נפטרו בפת, ובירושלמי (ברכ' ו, ה) רב חלבו ורב הונא בשם רב חייא פת הבאה בכסנין לאחר המזון, טעונין ברכה לפניה ולאחריה. אמ"ר אמי רב יוחנן פליגי, אמר ר' מונא לר' חזקיה במה הוא פליגי בשאכל מאותו המין באמצע הסעודה. ורב ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן. וכתב רבי' ז"ל דמ"מ הרוצה להחמיר ולברך, יסמוך על ר' חייא.
גרסינן בפרק כיצד מברכין אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה אינן טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהן. ואפילו דברים כמו תאנים וענבים שבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה כלומר ללפת [בהם] את הפת, אינן טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ובא לאשמועינן דאין צריך לומר דברים שדרכן לאוכלן בתוך הסעודה ובאין ללפת שפטורין מברכה ולאו מזון הוא נינהו, הואיל ומלפת בהו את הפת שוינהו טפלה לפת ופטירו. ועוד בא להשמיענו דאפילו שלא היו לפניו בשעה שבירך על הפת דמחמת הסעודה נינהו ופטירו, דלא תימא דוקא כשהיו מתחלה בשעה שבירך על הפת פטירי, דדעתיה עילויה, אבל באו אחר כך לא, קמ"ל דטפילה לפת נינהו ופטירי מברכה. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה, טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן, היינו כגון תאנים וענבים שלא באו ללפת בהם את הפת אלא לעורר תאות המאכל, טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם. דברים הבאים לאחר הסעודה, כלומר קודם ברכת המזון, טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם, דלאו מזון נינהו ואינו מכלל הסעודה. ונמצא כי דברי רב פפא הלכה הן, ולא נתפרשו אלא בפירות, כמו שכתבנו, אבל בבשר או דגים וכיוצא בהן, בין שבאו בתוך הסעודה בין לאחר הסעודה, אינן טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהם, דהן עצמן מזון הן ואינן באין אלא להשביע ומכלל הסעודה הן. ופת פוטרת כל מזון שבא למזון ולהשביע. והדברים הנקראים מעשה קדרה הבאין בין באמצע הסעודה בין לאחר הסעודה, אינן טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן, דהן מכלל הסעודה ולהשביע באים, וכדתני ברך על הפת פטר את הפרפרת. ואמרי' עלה בגמרא וכל שכן מעשה קדרה.
